מיקוד ראייה
בעיות מיקוד הראייה כוללות תופעות של קשיים לראות מקרוב בעת קריאה או משחק בטלפון, פזילה לקרוב, קושי בשינוי מיקוד מרחוק לקרוב או מקרוב לרחוק, טשטוש ראייה בגלל צורך להרכיב משקפיים או עין עצלה (אמבליופיה). על פי מחקרים שבוצעו ברחבי העולם, בעיות מיקוד ראייה מכל הסוגים שכיחות מאד, ולרוב פורצות בגילאים צעירים מאד בילדות. עם זאת, הן יכולות להופיע גם אצל מבוגרים, עקב פגיעה פיזית, מחלות שונות ובעיות נוירולוגיות.
להמשך קריאה בנושא לחץ כאן
הפרעות בתשבורת
הפרעות בתשבורת הן מצבים שבהם קרני האור אינן ממוקדות באופן מדויק על הרשתית, כתוצאה מכך התמונה המתקבלת בעין מטושטשת.הפרעות בתשבורת הן מצבים שבהם קרני האור אינן ממוקדות באופן מדויק על הרשתית, כתוצאה מכך התמונה המתקבלת בעין מטושטשת.
סוגים עיקריים של הפרעות תשבורת:
• קוצר ראיה (מיופיה): קרני האור מתמקדות לפני הרשתית. גורם לראייה מטושטשת למרחק.
• רוחק ראיה (היפרמטרופיה): קרני האור מתמקדות מאחורי הרשתית. גורם לראייה מטושטשת בכל מרחק.
• אסטיגמטיזם: צורת הקרנית או העדשה אינה עגולה באופן מושלם, גורם לעיוות בתמונה בכל מרחק.
למידע נוסף לחץ כאן
חדות ראיה
חדות הראיה היא מדידת הצורות הקטנות ביותר שהילד מסוגל לזהות ממרחקים מסוימים. חדות הראיה נבדקת בכל עין באופן נפרד לרחוק ובמידת הצורך גם לקרוב. חדות הראיה נמדדת עם ספרות אם הילד יודע מספרים או עם תמונות במידה והוא צעיר מדי.
רפרקציה צקלופלגית
הכרחי להשתמש בילדים בטיפות צקלופלגיות כדי לקבוע את המרשם הכי מתאים למשקפים. רמות קטנות של רוחק ראיה (היפרמטרופיה) הם ממצא תקין בילדים קטנים, ובדרך כלל אין להם משמעות פתולוגית. התשבורת (רפרקציה) הממוצעת בילדים לבנים בארה"ב היא קרוב ל-2.00 דיופטר של היפרמטרופיה ב-5 השנים הראשונות לחיים. לאחר מכן יש ירידה במספר עד לגיל הבגרות. ב-10% מהילדים עד גיל 12 יש הפרעות תשבורת משמעותיות לא מיופיות. ילדים עם קוצר ראיה (מיופיה) לא מתוקן לא יכולים לראות טוב לרחוק ועלולים להיות להם קשיים לקרוב מהלוח בבית-הספר, אבל בדרך כלל אין להם בעיה לראות מקרוב. למרות זאת, ילדים עם קוצר ראיה הם בדרך כלל תלמידים טובים הממוצע.
עיוורון צבעים
הפרעה בראיית צבעים היא בדרך כלל תורשתית. מרבית הליקויים בראיית הצבעים בילדות הם מסוג עוורון צבעים מולד אדום-ירוק. הוא הרבה יותר שכיח בבנים. ליקוי בראיית צבעים מופיע בעד ל-6% מהבנים ופחות מ-1% מהבנות. מדובר במצב יציב, אך לא ניתן לטיפול. ליקויי בראיית צבעים איננו מונע עיכוב בלמידת השמות של צבעי היסוד. הוא גורם לבלבול בהבחנה בין מצבעים משניים.
ראיית עומק (סטראופסיס)
ראיית העומק (סטראופסיס) היא תחושה דו עינית (בינוקולרית) הדורשת ששתי העיניים יראו ביחד אובייקט מסויים. ראיית עומק תת-אופטימלית לא מפריעה לילד לקרוא, לאיית מילים או להבין מילים. לאנשים עם ראיית עומק לקוייה יש יכולת להעזר ברמזים חד עיניים לתחושת העומק כגון גודל והקונטרסט על מנת להעריך מרחק.
ככל שהערך של הבדיקה קטן יורת כך ראיית העומק טובה יותר. ראיית עומק טובה או מרכזית מצריכה פחות מ-100. יותר מ-100 מאפשרים ראיית עומק בהקף הראייה.
אקומודציה
אקומודציה זוה כיולת להתמקד באופן מדוייק לקרוב והיא הכרחית לקרוא מקרוב. מערכת האקומודציה של ילדים מאד רגיש ה לשינויים ועמידה בפני עייפות. יכולת האקומודציה מירבית בילדות ופוחתת עם הגיל.
באוכלוסיית הילדים, הארעות אי יכולת לבצע אקומודציה נמוכה מאד. קשיים באקומודציה לא מפריעם עם הפענוח אך כן עלולים להפריע ליכולתו של הילד להתרכז בכתב לפרקי זמן ממושכים. אין הוכחה שיש הבדל באקומודציה בין קוראים רגילים ולא רגילים. הספרות המדעית לא חשפה עדות מחקרית ליתרון כלשהו ממשקפי ראייה עם עוצמה נמוכה אך יש תאורים נקודתיים של אנשים שכן נעזרו בזה.
יכולת האקומודציה פוחתת עם הגיל מ-18 דיופטר בילדות ובאופן הדרגתי פוחתת לאפס דיופטר בגיל 60. מרכז האקומודציה הקרוב ביותר בילדים מתחת לגיל 10 הוא 5-7.5 ס"מ. ילדיםיכולים לקרוא במרחק 15 ס"מ ללא קושי לפרקי זמן ארוכים.
התכנסות (קונברגנציה)
מערכת תנועות העיניים המצומדות פועלת על מנת לשמור על מיזוג כך שהעיניים יישארו מכוונות יחדיו אל מטרה חזותית. התכנסות הוא הסיבוב כלפי פנים של העיניים ומשתמשים בה לקריאה מקרוב. התכנסות מספקת הכרחית לשמור על ראייה חדה אחת בזמן קריאה. היכולת לבצע התכנסות לא קשורה להבנת הנקרא. אי יכולת לבצע התכנסות בצורה נאותה יכול להפרע ליכולת הילד להתרכז בכתוב לפרקי זמן ממושכים, אך לא מפריע לפענוח הכתוב.
טווח התכנסות רגיל הוא 15-20 פריזם דיופטר לקרוב. הטווח הרגיל של נקודת ההתכנסות הקרובה ביותר הוא 6 ס"מ.
התבדרות (דיברגנציה)
התבדרות זה הסיבוב כלפי חוץ של העיניים על מנת לראות מטרות רחוקות. אי יכולת לבצע כראוי התבדרות נראה בראש ובראשונה בחולים מבוגרים ורק לעתים רחוקות מאוד מתועד בילדים. טווח רגיל של התבדרות הוא 10-12 פריזם דיופטר לקרוב ו-4-6 פריזם דיופטר למרחק.
סקדות
סקדות הן תנועות עיניים קופצניות קטנות מהירות מאד למשך זמן קצר. אנו עושים שימוש בסקדות על מנת להזיז את העיניים במהירות מאובייקט אחד לשני. בקריאה אנו משתמשים בסקדות קדימה (85% מהסקדות) ובסקדות אחורנית (15% מהסקדות). אנו לא קרואים כמו ,טיפוסים של מכונת כתיבה". סריקת שורה כוללת סדרה של סקדות קדימה ואחורנית. סקדות לאחור נועדו לאפשר אימות והבנה, גודלות ככל שכתוב יותר ועושים בהם שימוש גם על מנת לקפוץ לשורה הבאה.
קוראים מתחילים או קוראים שמתקשים פוסחים על מילים ועל שורות כאשר הם קוראים. אנשים מסוימים מכנים התנהגות כזו "בעיית עקיבה עם העיניים". סוג כזה של עקיה בעת קריאה הוא תוצאה של ריכוז, הבנה ויכולות לשוניות ולא של דיוק של עקיבה או סקדות. אין עדות שאימון סקדות מביא לתוצאות טובות יותר בקריאה, אבל הוכח ששיפור בקריאה משנה צורות של סקדות.
מודדים סקדות על פי דיוק, זמן חביון ומהירות. במחקרים נראו חולים עם מערות סקדות רגילות אך מהירות סקדות מופחתת כאשר הם לא מרוכזים במהלך המבחן.
אי דיוקים קטנים של סקדות יכולים לזהות רק במעבדה. אי דיוקים גדולים בסקדות ניתן לאבחן באופן סובייקטיבי אך מקרים אלה קשורים כמעט תמיד לבעיות עצביות קשות.
עקיבה (persuit)
תנועות עקיבה חלקה מאפשרות לעיניים לעקוב במדויק אחר מטרה הנה לט מאד. תנועות עקיבה נכונות מחייבות את החולים להיות קשובים. מחקרים הראו שלחולים לא מרוכזים תהיינה תנועות עקיבה לא מדוייקות. בעיות אלה מאובחנות בטעות לעתים קרובות מקרים של ילדים עם הפרעות פסיכוחברתיות או בעיות ריכוז כגון אוטיזם אוADHD . אם הבודק יזיז בעת בדיקה את המטרה מהר מיד נקבל מראה מטעה של עקיבה קופצנית.
לא צריך בשביל קריאה תנועות עקיבה של העינייםף קריאה מתבצעת עם סקדות. מידע מדעי לא קושר בין עקיבה עם העיניים ליכולת מופחתת לקרוא, לאיית, להבין או כל בעיית למידה אחרת.